לעולם אל תזלזל בלב של אלופים – יומן דאלאס מאת הגולש KAMI

אני אוהד 'מזרחי'. רוב שנותיי אוהד דטרויט (השנה נחמד לי סוףסוף!) אבל בשנים האחרונות מחבב את אינדיאנה, בעיקר בגלל פול ג'ורג (אם הייתי שחקן כנראה הייתי רוצה להיות כמוהו. מינוס הקטע עם הרגל). אם כבר לחבב קבוצות מערביות אז ממפיס או דאלאס. ממפיס נראית לי, כאוהד מזרחי, טבעית עם הכדורסל הקשוח שלה אבל דאלאס?

זה התחיל ב-2006, במהלך הגמר הייתי בטיול בגרמניה לרגל חג המונדיאל. שכרנו אוטו ורוב הזמן "ישנו" בו. כך יצא שראיתי את המשחקים בפאבים לפנות בוקר עם החוגגים של המונדיאל. הגרמנים היו כל כך עסוקים בלהיות נחמדים ברחוב ובנבחרת הכדורגל המתחדשת שלהם, שלא נראה לי שהם בכלל שמו לב שמעבר לים מתרחש לו אסון מלווה בטראומה לאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה שלהם.

כשהגיע הפלייאוף של 2011. אני מודה שאפילו במאזן נצחונות של 3-0 על האלופה היוצאת לייקרס, עדיין חשבתי בתוכי פנימה שאם יש קבוצה שתוכל לחזור מזה, זו הלייקרס של קובי מול דאלאס של נוביצקי. האמת, אפילו קצת קיוויתי לראות את קובי מסביר ללברון לזרוק כדור אחרון ולא למסור אותו. ואז הגיע הגמר…

התקופה הינה תקופת מבחנים אחרונה באוניברסיטה אבל היה ברור לי שאני קם באמצע הלילה גם בבקרים שיש בהם מבחן. במשחק השני אישתי לעתיד ממש התעוררה מצעקת ה"יש" אחרי סל הניצחון של נוביצקי (איך הוא עבד על בוש עם הכדרור הזה עד הסל. ממתי הוא מכדרדר?) ואח"כ קפצה מהמיטה למשמע זעקת הכאב שלי אחרי ששכחתי כמה נמוכה תקרת גלריית הטיוי בדירת סטודנטים שלנו. היא גם נאלצה לשמוע אותי קורא הלל לנוביצקי.

משך חודש ואפילו לראות את התקציר של המשחק השני כמה פעמים…

צפיתי בתקציר הקאמבק שוב https://www.youtube.com/watch?v=HxAL3lzwsbU. השוֹק בפרצוף של נוביציקי שמבין שהוא פחות לוזר עכשיו,  אחרי השלשה שהעלתה ליתרון ואחרי המשחק, הוא פשוט פרייסלס.

אז לקחתי על עצמי לכתוב את היומן של דאלאס.

ביומן הקודם התבכיינתי שדאלאס מרגישה משעממת. משהו במקום האמצעי הזה, העובדה שהיא בדרג הרביעי בליגה יחד עם עוד 532 קבוצות במזרח ושגמר המערב נראה סגור כמו אליפות ישראל בכדורסל Cרוב השנים, יצרה בי תחושה שאני צריך לחפש כל הזמן מה אכתוב ביומן הבא. די מהר זה נהיה לי בהיר לגמרי. אני אכתוב את כל העונה וכל משחק כהתמקדות בנוביצקי! הרי לא יהיו עוד הרבה עונות שהוא ישחק ככה. הפר שלו מדהים. הוא קולע באחוזים טובים. עדיין כאשר הוא עולה לשלשה אחרי שהגיע אחרון להתקפה (דוראנט גם עושה את זה כל הזמן) זה מרגיש כמו כסף בבנק והוא הרי לא יזכה לסיבוב פרידה כמו קובי. אז יודעים מה? אני אעשה לו סיבוב פרידה ביומן!

אבל פתאום המאבס עשו רצף משחקים בו ג'יי ג'יי בראה דפק איזה שלושים נקודות בממוצע. "טוב," חשבתי, "אני אתמקד במקום זאת באלו שהיו בקבוצת האליפות של 2011: נוביצקי, בראה וקרלייל. תכלס זה הרי מגיע מאוד לשלושתם." נשמע מצוין, אבל אז פתאום וויליאמס החליט לדפוק שלשת ניצחון אדירה! ופתאום המחליפים מנצחים את המשחק הבא. פרסונס נותן תצוגה או שניים. מה נהיה מהם? תראו, זה נראה ממש כאילו הם מנהלים יומן של חלוקת עבודה:

יומני היקר,

14.12 ניצחון 104-94 על פיניקס. 6 שחקנים במספרים כפולים. חוץ ממתיוס כולם מעל 50% מהשדה. נייס.

16.12 הפסד ב24 באינדיאנה – טוב. זו גם אינדיאנה שאני אוהב, גם מונטה אליס ממש היה בקטע של לתת לאקסית בראש בחצי השני וגם נהימי, שעזר באליפות, משחק  שם. קרן אור אחת היתה זה שפלטון היה טוב..

18.12 ניצחון יפה על ממפיס בבית. שוב 6 שחקנים במספרים כפולים. כולם תורמים כולל הספסל.

22.12 הפסד בטורנטו 103-99. אחרי מינוס 15 בתחילת הרביעי המחליפים עושים ריצה וכמעט מנצחים קבוצת צמרת מזרחית. לא רע, זה בונה את הקבוצה טוב. חוץ מזה שבמשחק הזה היה את שאקין הפול של השנה (כשגיבייל מגי לא מבין למה ביומבו מוסר את הכדור לרצפה, http://www.nba.com/video/channels/tnt_overtime/2016/01/08/20160107-inside-shaqtin.nba/ קטע שלישי)

23.12 ניצחון בהארכה בברוקלין. בראה מחליף את ווילאמס ונותן קרייר היי של 32 נקודות. נוביצקי עולה למקום השישי בכל הזמנים(!) בנקודות. באופן כללי נראה שיש התלהבות בקבוצה. לדעתי זה גם קשור לקאמבק יום לפני של המחליפים.

26.12 ניצחון על שיקגו החזקה, בעיקר בעזרת הגנה טובה ברבע האחרון. בראה עם 26 נק ו-7 שלשות. כנראה שקרלייל ידע מה הוא עושה כשהוא העדיף אותו על פני גל מקל.

28.12 ניצחון עשר הפרש על מילווקי. בראה אחרי שתי תצוגות ענק סוגר משחק על אפס (ידעתי שצריך את מקל במקומו), וויליאמס עדיין בחוץ ונוביצקי לא מגיע ל-10 נקודות ועדיין מנצחים. למה? כי יש קבוצה – מתיוס, זאזא ופלטון מנצחים את המשחק.

30.12 ניצחון 114-91 על הווריווס. בויה!! בלי רכזים ראשונים אומנם אבל 23 הפרש על האלופה והקבוצה ההיסטורית? שוב שישה שחקנים בכפולות. טוב מאוד!

1.1 נחיתה אחרי הניצחון הגדול בדמות התפרקות קלה במיאמי. לא ניפגש בגמר בקרוב אז לא נורא.

2.1 הפסד בבית לניו אורלינס. איזה באסה. תירוצים: עומס של משחקים וטיסות בימים האחרונים + אנתוני דיוויס שהחליט לחזור לשחק כמו שנה שעברה דווקא מולנו.

5.1 שלשת ניצחון אדירה של וויליאמס על סקרמנטו! איזה סל, איזה משחק. צריך עוד הרבה כאלו בעונה. הפסד במשחק הזה היה מכניס את הקבוצה לרצף רע.

6.1 נקמה בניו אורלינס. בערך אפ'חד לא עולה לשחק, בגלל המאמץ מיום לפני, אבל אז פרסונס נזכר שהוא כן ידע לשחק פעם ומנצח את המשחק עם 22 נקודות. שיתחיל כבר לשחק כמו מישהו שהיה יכול להיות אולסטאר אם הוא יהיה יציב…

8.1 הפסד בנקודה למילווקי. חבל. חבל. חבל. כבר הראו אופי וחזרו למשחק. ולא להאמין, דווקא איבוד כדור של נוביציקי הרס את זה.

10.1 ניצחון נאה במינסוטה. משוכות שאסור ליפול בהן. על הגב של נוביצקי עם 29 נקודות ב-31 דקות ואחוזים סבבה.

12.1 הפסד דחוק בבית, אחרי הארכה, לקליבלנד. על אף ההפסד משחק טוב. 6 שחקנים בכפולות ו-25 נקודות לפרסונס. שזה חשוב. קליבלנד היו צריכים את כל התותחים כדי לנצח משחק צמוד.

סה"כ 9 ניצחונות, 6 הפסדים וחודש לא רע בכלל.

במחשבותיי התחלתי להיזכר בשנתיים האחרונות. לפני שנתיים דאלאס היו היחידים שהעזו לקרוא תיגר על האלופה (מהמרשימות) שבדרך. בשנה שעברה, עד הרונדו, דאלאס היו בהחלט קבוצה על סף הקונדיטורית. מאזן טוב מול גולדן. זאזא טוב מצנדלר, מתיוס משחק כמו ג'ט, פרנסונס יכול להיות מריון, קיד וווילאמס קירחים, בראה זה בראה, נוביצקי זה נוביצקי טיפה מבוגר וקרלייל זה קרלייל. מה אני יודע? אז התחלתי לחשב.

בהינתן שאפשר להניח ששני המקומות הראשונים במערב רשומים בטאבו, המקום השלישי כבר נראה די תפוס ולהיגרר למקום 7-8 נראה משהו שלא באמת יקרה (טפו טפו), אני נשאר עם החישוב שכנראה דאלאס ייסימו במקומות 4-6. אז נניח שמקום רביעי זה בונוס וננסה לחשב איפה עדיף להיות 5 או 6.

אז מקום חמישי כנראה ייתן את הקליפרס שזו סדרה קלה. הם לוזרים וג'ורדן יראה איפה היה עדיף לו להיות. בקיצור, אפשר וצריך לעבור את זה. הבעיה היא שאחרי זה מקבלים את גולדן רעננים אחרי 4-0. אין סיכוי.

מקום שש נותן את אוקלהומה. זה אמנם קשה יותר, ראסל ווסטברוק מפחיד (באמת מפחיד, הוא ישבור את בראה באיזו כניסה בטעות) ודוראנט זה סוג של נוביצקי צעיר ואולי טוב יותר. אבל זהו. לנו יש מאמן שיכול לנצח את זה. אני אסכם שאפשר לעבור את זה באיזשהו אחוז קרוב לחמישים ולהיפגש עם סאן אנטוניו.

ופה, פה אני לא חושב שאין סיכוי. נכון, הם מדהימים, אבל לפני שנתיים הם היו יותר מדהימים ודאלאס נראו בערך אותו דבר. מי אם לא קרלייל יכול להתמודד עם הפופ? חוץ מזה שלדרבי חוקים משלו. זה לא חסר סיכוי והיו דברים מעולם… נניח שעברנו.

מגיעים לגולדן שהפעם יגיעו שבורים מקליפרס בגלל הדם החם ביניהם ובלי שחקן מפתח כבר הראנו שאנחנו יכולים להם. 50% לעבור אותם.

ובגמר – את לברון ניצחנו כבר פעם בגמר והאחוזים שלו לא משהו במעמד הזה…

מעכשיו כל ניצחון זה טוב כי זה ניצחון וכל הפסד זה טוב כי זה מקרב אותם למקום השישי – משם השמים הם הגבול. טוב, אולי הגזמתי. אבל מה שברור הוא שכעת בהחלט כבר יותר מעניין לי איתם!